שרף נ' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקשות לצרף לתיק את עדותו של המשיב 1 שנמסרה לחוקר מטעם חברת הביטוח, ולחילופין להתיר למבקשות לחזור בהן מהסכמתן הדיונית כי יינתן פסק דין על יסוד סיכומים בכתב ולקבוע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ראיות.

המשיב 1 (להלן: "התובע") הגיש תביעה כנגד המבקשות (להלן: "הנתבעות 1 ו-2") וכנגד המשיבה 2 (להלן: "הנתבעת 3") לתשלום פיצויים בגין גניבת רכבו.

הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת הרכב, ואילו הנתבעת 2 היתה אחראית לספק לתובע שירותי גרירה על-פי פוליסת הביטוח. הנתבעת 3 היא שסיפקה בפועל את שירותי הגרירה.

גרסתו של התובע, כפי שהיא מוצגת בכתב התביעה, הינה כי ביום 27.1.08 כאשר נהג ברכבו בכביש מס' 60, פגעה אבן בגחון הרכב אשר מנעה ממנו אפשרות להמשיך לנסוע, ועל כן הזמין שירותי גרירה מהנתבעת 3. משבושש הגרר להגיע, ונוכח העובדה כי החל להחשיך, פנה התובע לנציגי המוקד של הנתבעת 3 והסביר כי הוא חושש לחייו וכי אם לא יעזוב את המקום בקרוב, לא יוכל זאת בשעות הלילה המאוחרות. בעקבות זאת, סוכם כי התובע יעזוב את המקום, יחביא את מפתחות הרכב מתחת לחישוק הגלגל האחורי של הרכב וכי הרכב ייגרר ללא נוכחות התובע. כאשר הגיע הגרר למקום, התברר כי הרכב נגנב.

תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח מהנתבעת 1 נדחתה, בנימוק כי השארת מפתחות הרכב מתחת לחישוק הגלגל האחורי מהווה רשלנות רבתי. משכך, הוגשה התביעה.

עילת התביעה כנגד הנתבעת 3 היא מכוח עוולת הרשלנות ואילו התביעה נגד הנתבעות 1 –2 יסודה הן בעילה חוזית מכוח חוזה הביטוח והן בעילה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות, אשר לטענת התובע באה לידי ביטוי בהתקשרות לקויה עם הנתבעת 3 בהסכם למתן שירותי גרירה ומכוח אחריותן השילוחית למחדלי הנתבעת 3.

הנתבעת 3 לא הגישה כתב הגנה ובישיבה המקדמית שהתקיימה בפני ביום 13.5.12 ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. כן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, כי שאלת אחריותן של הנתבעות 1 ו-2 תוכרע על יסוד סיכומים בכתב שיגישו בעלי הדין. יצוין, כי בישיבה המקדמית לא נשמעו ראיות.

ביום 15.5.12 הגישו הנתבעות 1 ו-2 בקשה לצרף לתיק את עדותו של התובע אשר נמסרה לחוקר מטעם חברת הביטוח, ואשר הינה חלק מדו"ח החקירה אשר צוין ברשימת המסמכים שצורפו לכתב ההגנה. לחילופין, ביקשו הנתבעות לחזור בהן מהסכמתן כי יינתן פסק דין על יסוד סיכומים בכתב וביקשו כי ייקבע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ראיות.

התובע מתנגד לבקשה. ראשית, טוען התובע כי הנתבעות לא גילו ברשימת המסמכים כי בידיהן מצויה עדותו של התובע. שנית, נטען כי נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להתיר לבעל דין לחזור בו מהסכמה דיונית. התובע טוען כי במקרה זה ביטול ההסדר הדיוני יגרום לו נזק כבד, שכן כבר הגיש סיכומים מטעמו ואף צירף לכתב התביעה תצהיר מפורט. עוד נטען כי הנתבעות אינו מגלות מהן העדויות המצויות בידיהן ועל כן בקשתן נגועה בחוסר תום לב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש ליתן לנתבעות זכות לחזור בהן מהסכמתן הדיונית לפיה יינתן פסק דין על יסוד סיכומים בכתב וללא שמיעת ראיות, וכי יש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות.

אדון תחילה בשאלת זכותן של הנתבעות לחזור בהן מהסכמתן הדיונית. ככלל, אין מניעה שבית המשפט ישנה או יבחן מחדש הסרים דיונים בין הצדדים שעה שההליך טרם הסתיים, ככל שקיים טעם של ממש המצדיק זאת. כך נפסק, כי הסדר דיוני נתון לפיקוחו של בית המשפט. הוא רשאי להתיר לצד לחזור בו מההסדר אם קיים טעם לכך ואין הוא כבול אליו (ראו: ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467, 469; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 352; ראו גם ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, נג (3) 49, 64; ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית חולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 188-189, בר"ע (ירושלים) 715/03 ואקנין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה, יש טעם כבד משקל להתיר לנתבעות 1 ו-2 לחזור בהן מההסדר הדיוני. ב"כ הנתבעות טוען כי נתן הסכמתו להסדר הדיוני על יסוד ההנחה כי עדותו של התובע בפני החוקר מטעם חברת הביטוח תהא חלק מחומר הראיות בתיק המונח בפני בית המשפט בבואו ליתן פסק דין. יצוין, כי ברשימת המסמכים אשר הגישו הנתבעות ואשר צורפה לכתב ההגנה מופיע דו"ח החוקר, אשר עדת התובע היא חלק ממנו, כאחד המסמכים אשר בידי הנתבעות. הנתבעות ציינו כי דו"ח החוקר הינו חסוי. כאמור, התובע מתנגד כי עדותו של התובע תעמוד לנגד עיני בית המשפט בטרם יינתן פסק הדין. משכך הם פני הדברים, יש לאפשר לנתבעות לחקור את התובע על תצהירו, על מנת לעמת אותו עם עדותו בתיק החקירה. ראוי לציין, שבמקרה זה מדובר בראיה שמקורה בתובע עצמו ואשר נוצרה על ידיו זמן קצר לאחר האירוע נשוא התביעה. ככל שקיים יסוד לחשש שהתובע מסר לחוקרי הנתבעות גרסה שאינה תואמת את גרסתו בכתב התביעה, הרי שיש לנתבעות יסוד לגיטימי לטעון שמן הראוי להעמיד עניין זה למבחן החקירה שכנגד (ראו והשווו לעניין זה: רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515).

כך גם לא ראיתי איזה נזק ייגרם לתובע בעקבות ביטול ההסדר הדיוני בין הצדדים. אמנם, התובע הזדרז והגיש את סיכומי טענותיו יומיים לאחר הדיון (אף כי ניתנה לו שהות של 10 ימים להגשתם), אך חשוב לציין כי הסיכומים הוגשו לאחר שהנתבעות הגישו את בקשתן לביטול ההסדר הדיוני. טענת התובע כי צירף לכתב תביעתו תצהיר אין לה מקום, שכן חובה עליו לעשות כן בהתאם לתקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואין היא קשורה כלל להסדר הדיוני בין הצדדים.

דומני שבמקרה זה האינטרס של גילוי האמת הוא שצריך להכריע את הכף, וכי ראוי שפסק הדין יינתן לאחר חשיפת מלוא חומר הראיות בפני בית המשפט.

התוצאה היא שאני מורה על ביטול ההסדר הדיוני בהתאם להחלטה מיום 13.5.12.

בעלי הדין יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 45 יום.

המזכירות תקבע את התיק לדיון.

לדיון יתייצבו כל העדים מטעם בעלי הדין.

משך החקירות על התצהירים לא יעלה על 15 דקות לכל אחד מן העדים.